חזן שיושב בתפילה

שאלה

באחד מבתי  הכנסת בפתח תקוה העלו לשליח ציבור וכן לקרוא בתורה בשבת נכה על כסא גלגלים אציין, כי הוא עלה עקב אזכרה שהיתה לו על אביו . שאלתי, אם יש בעיה הלכתית להעלות נכה כנ”ל ואם יש תנאים מגבילים.

תשובה 

שני טעמים  נאמרו  לגבי חיוב  עמידה  בתפילה  אם   בגלל   שאדם  עומד  לפני  השכינה  ולכן יעמוד משום  יראה  (שו”ע   או”ח מג”א  צד   ס”ק  י   וראה  אשל  אברהם  צד  ס”ק  י  ומחצית שקל   צד   ס”ק  י). מאידך  יש  שסברו  שצריך לעמוד  כיוון שתפילה היא  כנגד  עבודת  הקורבנות  במקדש  שהיתה  בעמידה(ב”ח  צח).

מעיקר  הדין תפילה ביחיד, יכולה  להיות  בישיבה.  ולכן  אדם חולה   שאינו יכול  לעמוד   הרי  שיתפלל   אפילו שוכב   על  צדו  (רמב”ם הלכות תפילה  פ”ה    ה”א  שו”ע  או”ח צד   ו). 

באשר לחזן  האם מותר  לו  להתפלל   כשהוא  יושב   מי שכבר  דן   בכך   היה   ספר  חסידים סימן תשנו  לגבי  זקן  שהיה  רגיל להתפלל  ביוה”כ  ושנה  אחת נחלש  ולא  יכול  היה  להתפלל בעמידה.  הרי שהמסקנה   היתה  שאמנם מעיקר  הדין  אותו  חזן יכול  להתפלל  מיושב,   אבל  עלול  להיות מצב  שילמדו  ממנו  אחרים להתפלל בעמידה  לכן לא  התירו להם  זאת. אבל מעיקר  הדין  מותר  הדבר.     

קריאת  התורה מעיקר הדין זה דווקא  בעמידה  מה  שאין כן  קריאת  המגילה  שקריאתה  בעמידה   היא משום מנהג, משום  כבוד  הציבור   (רמב”ם   מגילה  פ”ב   ה”ז,   טור  או”ח   תרצ, שו”ע  או”ח תרצ  א וראה שם  ביאור  הלכה   ד”ה  אבל).   ולכן פסק  כף  החיים (תרצ   ס”ק   ה)   שלגבי   קריאת  המגילה  מעומד  כיוון  שזה משום  כבוד  הציבור   הרי  שהציבור יכולים למחול  על  כבודם, אבל  קריאת  התורה  שזה חיוב מעיקר  הדין  הרי  שאין  הציבור  יכולים למחול  על  כבודם  בגלל דזה תלוי  בכבוד  השכינה ולכן   קריאת  התורה  חייבת  להיות  בעמידה.    

וגם  הטעם    לאלו  שאומרים  לגבי  סומא  שיש   הסבורים  שלא  יהיה    חזן  (משנ”ב נג   ס”ק   מא)  ביאר  החוות יאיר  (סימ  קעו) משום  ‘הקריבהו  נא  לפחתך’   וגם  זה  אומרים   דווקא  בימים  נוראים  ולא  כל  השנה  (שו”ע   או”ח    שערי  תשובה   נג  ס”ק  יח) . לכן   נראה שלא  שייך לגבי  נכה  על  כסא גלגלים כיוון  שהוא חייב  בכל  המצוות  ולא  אמרינן לגביו חשוב  כמת, ולכן  אינו  בגדרי  בעל מומים  שפוסלים  לגבי  מזבח. הוא  בכלל אלו  שיכולים להיות  חזנים,  אך  כיוון שהבר נראה משונה  הרי  שיש להתיר  זאת  רק לצורך מסויים  כמו יארצייט וכיו”ב.

בשו”ת משנה  הלכות  ח”ז  טו  ד  לגבי  חזן   בר”ה  ויוה”כ  שצריך לשבת  באמצע  התפילה מחמת חולשתו,     הרי  שסבר  שש”ץ ביום  הכיפורים  שלפעמים מתיישב  באמצע  התפילה מחמת חולשתו,  התיר  לו  להיות  ש”ץ רק   באופן  שאין  אחר  במקומו  ובמדרגתו   והיתר   שכזה   הוא  רק  בדיעבד  ולא לכתחילה.   ומשמע מדבריו   שאם  זה  היה   באופן  קבוע  הרי  שנאסר  הדבר.  

וראה   חשוקי  חמד  ברכות  ל   ע”ב   בשם   הרב  אלישיב  שסבר  היא  בבחינת  דבר המעכב  בתפילה  עפ”י  שו”ע  או”ח  צד   ט  שאם  מתפלל מיושב  כשיוכל יחזור ויתפלל  מעומד.

אך  למעשה,  כיוון  שעיקר  הטעם  של  עמידה  הש”ץ  בתפילה  היא  משום  כבוד   הציבור  הרי  שיכולים הציבור למחול  על  כבודם.  וכך  מצינו   שפסק הרב ווזנר  התיר  בדיעבד  אם  אין  לש”ץ   מחליף ברמתו,  הרי שמותר  יהיה   לאדם   היושב    על  כסא  גלגלים   לעבור   לפני  העמוד. וסיפר  שהגאון  ר’ מאיר  שפירא  זצ”ל  בסוף ימיו  חלק  גדול  מתפילת  יום  הכיפורים  שצריך לאומרה  בציבור  התפלל בישיבה.   וכן  האדמו”ר  האמרי   חיים  בסוף ימיו   התפלל   בישיבה   בר”ה  ויוה”כ.   את  כל  התפילות.   וכך מצינו   בשם  בעל  דרך  אמונה שסיפר  שפעם  בלדרמן  היה  אדם  שהיה לו   יארצייט  ולא  היה  יכול  לעמוד  ויש   על  כסא   כל  התפילה, ונתנו  לו  להיות  חזן.    (ראה שיח שמואל  עמ’ קטו – קטז)  

גם  לגבי  קריאת   התורה  שהחיוב לעמוד  מדין  כבוד  השכינה  אימה וכו’  (או”ח  קמא   א)   שפסק  המשנ”ב  (שם  ס”ק   א)  שבדיעבד  יצא  ידי חובה בישיבה.  וכן  במועדים  וזמנים  ח”ב   קפב  משמע  שאם  אין  בעל  קורא  כמותו, ואין מי  בקהל  שיודע לקרות  כמותו   הרי  שהתירו למי  שיושב  על  כסא   גלגלים  שיקרא בישיבה.  בגלל שעיקר  הטעם  של  העמידה   הוא  משום  כבוד  הציבור, ולא  משום  כבוד  השכינה  לכן  אם  הציבור  מוחל  על  כבודו   הרי  שהוא  יהיה  רשאי.      

אכן בקביעות יש נידון האם ראוי למנות אדם כזה כשליח ציבור. ראה בכף החיים (סי’ נג ס”ק סה, סו). וראה עוד בשו”ת חות יאיר סי’ קעו, ומור וקציעה סי’ נג. אולם אין זה באופן קבוע, כפי שנראה כאן, אלא בגלל שיש לו אזכרה וכד’, ודאי שאין כל מניעה למנותו כשליח ציבור, ואם הוא רוצה בכך אדרבה כדאי למנות אותו. ראה במשנה ברורה סי’ נג ס”ק מא   בוודאי  לכו”ע    כבוד  הבריות   עדיף, וגם  אם  מדובר  באדם  ששימש  כחזן  ואח”כ נהיה  נכה   הרי  שאין מורידים  אותו.

סיכום

לכתחילה   עדיף  שיקרא  בתורה  או  יתפלל מי שיכול  דווקא בעמידה, וגם  אם  הוא  חזן  פחות טוב ממי שיושב   על  כסא  גלגלים

אבל  אם  מדובר   בתפילת  של  יום   יארצייט  או  אירוע  מיוחד  אפשר לתת לו  להיות  חזן  או  לקרוא  בתורה.  והעיקר  לכל  הדיעות  שחלילה  לא  לבייש   אף  אדם  בגלל עניין זה, ובמיוחד  אם  מדובר  באדם  שכבר  בעבר  היה   חזן.

   המשיב:   הרב  אפרים  משה  קורנגוט

סגירת תפריט