חזקה על "מקום" בבית הכנסת

שאלה

מתפלל בבית כנסת שנבנה על ידי העיריה טוען שיש מקומות בשעת תפילה שהם ריקים בגלל   שהמתפללים לא הגיעו ומצד שני והוא  נשאר על  מקומו עומד.  הגבאים  טוענים שכיוון  שאותו   מתפלל מגיע מאוחר הרי שצריך לשמור לו על המקום  והוא  טוען שאי אפשר לשמור על מקום  עד בלי  דיי?

 

תשובה

גם בבית הכנסת שיש  לו גדרי בית כנסת של כרכים, היינו בית כנסת המיועד לשימוש כלל הציבור. ואין  זה בבית כנסת בבעלות  פרטית, הרי גם אז יכולים הגבאים למנוע מאנשים שאינם תושבי האיזור  לקנות שם מקומות[1]. היו בתי כנסיות שהמקומות נמכרו בבעלות גמורה[2]  שעברה גם בירושה לדורות  הבאים[3] וזה דומה לבעלות על דירה בטאבו[4], במקרים כאלו וודאי שאין לזר זכות לשבת כי. אבל גם במקרים שהבעלות על  הכסא היא רק לעניין השימוש, עדיין יש לבעלות זו תוקף לגבי כך שאי אפשר  לעשות שימוש  במקום  ללא רשות בעליה[5].

 

אמנם הבעלות במקרה דנן של קרקע בית הכנסת שייכת לעירייה וגם המבנה שייך לעירייה, אבל  זו נתנה   לבני  המקום  זכות  שימוש  לגבי המקומות ולכן כל מי שקונה מקום לצורך שימוש בו הרי שיש לו בעלות גמורה לעניין זה וכל מי שרוצה להתיישב במקום חייב לקבל את הסכמת בעל המקום  ושהמיופה כח שלהם לצורך הסדרת העניין הם הגבאים[6].

 

כמובן, שהגבאים חייבים  לעבוד לפי מערכת כללים של יושר וצדק[7], שהם ראויים לפירוט וביאור, ולכן  למרות שלאדם יש בעלות על הכסא אין בכך כדי להפקיע כל שינוי במבנה המקום, או הוספת כסאות  לבית הכנסת,  אם יש בכך צורך לתושבי המקום שבתנאים הקיימים אינם מוצאים מקום לשבת[8].    

 

יש מקומות שבהם הצפיפות כל כך גדולה עד שהגבאים מוכרים את המקומות לפי מניינים, היינו מקום  מסוים מכור לפלוני במניין ראשון ואותו  מקום מכור לפלמוני למניין שני[9]. יש גם ישובים בהם הגבאי  טורח לבדוק מי נוסע לשבת ועל ידי כך המקום  ולכתוב על מקומו  של הנוסע “פנוי לאורחים”.

ראוי להם לגבאים  שישיתו לנגד עיניהם את דברי המשנה ברורה[10] שרצה להדגיש את מעלתו של הגבאי בשעת קריאת התורה וכתב עליו “הוא כביכול במקום השם יתברך” ועל הגבאי לדקדק במעשיו  שלא תצא מהם פגיעה לאחד המתפללים, ויהיו כל מעשיו לשם שמים, באופן שלא יחשדו בו שאינטרסים ושיקולים זרים מנחים את  מעשיו. 

 

                    המשיב:  הרב   אפרים  משה  קורנגוט

 

[1] מגן  אברהם  בשם   המבי”ט  מובא  במשנ”ב   קנג   ס”ק  לג   שגם  בבית  כנסת  של כרכים   אם  בשעה שבנו   התנו  שזה  ישמש   רק  את  בני  עירם,  או  את  בני שכונתם  וגם  לא  סייעו  להם  אחרים  בבנייתו,  הרי  שלבית  כנסת  יהיה   דין  כבית  כנסת  של  כפרים  ואם  לא  מתפללים  בו  יכולים   למוכרו. 

[2] שו”ת  הרשב”א   ח”ג  קצח  תתקכט   תתקמג 

[3] שו”ת  הרא”ש  כלל   ה   ג   שאדם יורש מקום  אבותיו  בבית  הכנסת   גם  אם  אינו  בדרגת  אבותיו.  

[4] ראה  שו”ע חו”מ  קעה  נב   שמי  שמוכר מקומו   בבית  כנסת  בני  משפחתו  יכולים  לעכב  עליו, משמע  שזו  זכות  קניינית על  המקום  ולא  רק  זכות  שימוש.

 

[5] רמ”א  חו”מ  קמ   ח:  “מקומות  של  בית  כנסת  שהמנהג  שכל  אחד  כותב  שמו  עליו  הוי  כשטר וכל מי  ששמו   עליו  הוי  שלו  ואין למערער  בו  כלום”. ויסוד   הדברים  בשו”ת  הרא”ש  כלל  ה   ה.

[6] ראה  שו”ת  דברי  מלכיאל   חלק   ד   יורה דעה  תשובה  ל, שם פוסק  שאם  יש  אנשים  שלא  משלמים  עבור  המקומות  בבית  הכנסת  הרי  שיכולים  הגבאים למנוע  מהם  מלהתפלל   שם וודאי  שאסור  יהיה  להם לתפוס מקום  שאינו  שלהם. וראה  שו”ת פני יהושע  או”ח סימן  ז  שפסק לגבי מכירת  מקומות  בבית  הכנסת. 

[7] פתחי   תשובה   קסג   ס”ק  טז. 

[8] פתחי  תשובה חו”מ  קסב   ס”ק  יא  לפי  שו”ת המשאת בנימין  סימן  ד  ועל   פי  שו”ת הצמח  צדק   סימן צד  ועל פי  שו”ת  הפנים  מאירות  ח”ב  לג. 

[9] שו”ע  חו”מ   קסב   ז  ברמ”א:  “ויכולין  בני  הכנסת  לתקן  שכל מי שיש  לו  מקום שאינו  צריך  לו שישכירנו בקצבה   הנראית   להם”.  

[10] משנה   ברורה  קמא   ס”ק  טו.  

סגירת תפריט