נר איש וביתו / הרבנית ד"ר לאה ויזל 

ההגדרה הבסיסית של נרות חנוכה היא "נר איש וביתו". מעבר למחלוקות ההלכתיות היכן יש להניח את החנוכיה, ברור שיש סמליות רבה באור הבוקע מתוך הבית פנימה ובהבדלה הברורה בין פנים לחוץ. 

ההתכנסות הפנים משפחתית וההתייחסות לתא המשפחתי כיחידה נפרדת מהעולם החיצוני לו, באות כתשובה ניצחת לבקשת היוונים לפרוץ את גדרי הקדושה הישראלית, בין היתר, על ידי גזירות שפגעו בטהרת הבית היהודי ובשלמותו.
כך למשל מתוארת הגזירה הקשה של "כל בתולה תיבעל להגמון תחילה", וכך מביא הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל בשו"ת "ציץ אליעזר", בהסתמך על המדרש: "היונים בימי החשמונאים הבינו ..כי הצביון המשפחתי המיוחד של עם ישראל הוא סוד קיומו ולכן הטילו את כובד משקלם לבטלו, וכפי שמסופר במדרש חנוכה :.. בין הגזירות החמורות שגזרו עלינו גזרו גם על ביטול הייחוד – המשפחתי, וכלשון המדרש: "עמדו וגזרו: וכל בן ישראל  עושה לו בריח או מסגר לפתחו יידקר בחרב".  אבל עמנו הבין גם הוא שכמוה של גזירה זאת כהמתת נשמת – האומה, ועמדו ולחמו, נגד גזירה זאת יחד עם יתר הגזירות החמורות להשכחת התורה במסירות נפש .. וכשגברו עליהם ונצחום קבעו לזכר זה שבכל בית יהודי ידליקו נר חנוכה איש וביתו לסמל בזה החזרת העטרה ליושנה של האיחוי והאיחוד התא – המשפחתי הישראלי כפי שמרומז ב"מה טובו אהליך יעקב.."

התפיסה לפיה השלמת הבית היהודי באורחות צדק היא הבסיס להצלחת האומה ולהצלחת כלל האנושות , דורשת חיזוק ולימוד. כימים ההם, גם היום, מתגבר הצורך בשימור התא המשפחתי הבסיסי כיחידה נפרדת ומאובחנת מכל העולם שמחוצה לו. אף שב"ה זכינו לעצמאות ואין אנו כפופים לאנטיוכוס הגוזר גזירות שמד, השמירה על חוסן התא המשפחתי וההגנה על מרחב אינטימי מפני טשטוש גבולות של פנים וחוץ, מאתגרות. באווירה בה תכניות וכתבות מציצניות זוכות לרייטינג גבוה, בסביבה בה הרדיפה אחר פרסום משבשת את שיקול הדעת ופוגמת בעדינות, ולנוכח סלוגן רווח לפיו "הפרטי הוא הציבורי", באים נרות החג להזכיר שהאור הגדול יוצא מתוך הבית פנימה והדבר מחייב הצבת גבולות בין רשות היחיד לבין רשות הרבים. רק הבידול מצמיח אינטימיות ועוצמה של שייכות זוגית ומשפחתית שמקרינה מאורה לחברה כולה.

כדברי ה"שפת אמת" ביחס לפגיעת היוונים במקדש: כשנכנסו היוונים להיכל וביקשו להפוך את רשות הרבים לרשות היחיד, החשיך האור הגדול שהיה בוקע קודם לכן מתוך הבית כלפי חוץ (שפת אמת, מקץ, תרמ"ג).

נתבונן באור הנרות הביתי ונשאב כוח להמשיך להשקיע בבניין הבית הפרטי ומתוך כך נזכה לראות בבניין הבית הלאומי. חנוכה שמח!